רווחים כלואים 2026

התשובה הקצרה: לא כל כסף שנשאר בחברה חייב מיד במס נוסף, ולא כל חברה נדרשת לחלק דיבידנד. אבל החל משנת 2025 יש שני מנגנונים חדשים שיכולים להשפיע על חברות פרטיות: מס שנתי של 2% על חלק מהרווחים שנצברו, וייחוס של חלק מהרווח השוטף לבעל מניות פעיל כאשר הרווחיות מפעילות שמבוססת על עבודה אישית עולה על 25%.

אלה שני חישובים שונים. חברה יכולה להיות מושפעת מאחד מהם, משניהם או מאף אחד מהם. לכן השאלה הנכונה אינה רק "כמה כסף יש בחברה", אלא ממה נוצר הכסף, מתי הוא נצבר, באילו נכסים הוא נמצא, מהן הוצאות החברה ומהו מבנה האחזקות.

קודם כול: על אילו "רווחים כלואים" מדברים כאן

הביטוי "רווחים כלואים" משמש בשיחה היומיומית לכמה נושאי מס שונים. המאמר הזה עוסק בחוק מיסוי רווחים לא מחולקים, שנכנס לתוקף ב־1 בינואר 2025 במסגרת תיקון 277 לפקודת מס הכנסה.

בחוק עצמו מופיעים מונחים כמו "רווחים נצברים", "רווחים עודפים" ו"רווחים שלא חולקו". המילה "כלואים" אינה אומרת שאסור להשתמש בכסף. הכוונה היא לרווח שהחברה כבר הפיקה, שילמה עליו מס חברות, ולא חילקה לבעלי המניות כדיבידנד.

יש גם נושא היסטורי שנקרא "רווחים כלואים" ונוגע לרווחים פטורים לפי חוק לעידוד השקעות הון. זה נושא אחר. כשבודקים חברה צריך לזהות תחילה על איזה הסדר מדברים, כדי לא ליישם כלל נכון על המקרה הלא נכון.

למה בכלל שינו את הכללים

המס בחברה עובד בדרך כלל בשני שלבים. בשלב הראשון החברה משלמת מס חברות על הרווח שלה. בשלב השני, כאשר הרווח מחולק לבעל מניות יחיד, משולם מס על הדיבידנד.

הדחייה של השלב השני נועדה לאפשר לחברה להשאיר כסף בעסק ולהשתמש בו לצמיחה: עובדים, ציוד, מלאי, משרדים, פיתוח ופעילות עסקית אחרת. המחוקק ביקש לצמצם מצבים שבהם הכסף נשאר לאורך זמן בחברה פרטית בעיקר כמזומן, תיק השקעות, הלוואות או השקעות שאינן חלק מהפעילות השוטפת.

מכאן נולד המס הנוסף של 2%. אבל חשוב לדייק: הוא אינו מוטל אוטומטית על כל העודפים בדוחות, על כל הכסף בבנק או על כל חברה.

ההבחנה החשובה ביותר: יש כאן שני מנגנונים

המנגנון הראשון: 2% על חלק מהרווחים שנצברו

החישוב הזה מסתכל לאחור על הרווחים שנשארו בחברה עד סוף השנה הקודמת. לאחר שמפחיתים סכומים שהחוק מגן עליהם, רווחים מסוימים שפטורים מההסדר ודיבידנד שחולק בשנת המס, החברה עשויה לשלם תוספת מס של 2% על היתרה.

המנגנון חל משנת 2025, אך הוא עשוי להביא בחשבון גם רווחים שנצברו לפני 1 בינואר 2025. זו הסיבה שהחוק כולל הוראות מעבר נפרדות לרווחים הישנים.

המנגנון השני: ייחוס רווח שוטף לבעל המניות

החישוב הזה מסתכל על הפעילות של השנה הנוכחית. כאשר מדובר בחברה שהכנסתה מבוססת בעיקר על העבודה והידע של בעלי המניות הפעילים, והרווחיות מאותה פעילות גבוהה מ־25%, חלק מהרווח עשוי להיחשב כהכנסה אישית של בעל המניות — גם אם הכסף לא יצא בפועל מחשבון החברה.

המספרים 2% ו־25% מתייחסים אפוא לדברים שונים לגמרי: 2% הוא שיעור תוספת המס על בסיס מחושב של רווחים שנצברו; 25% הוא סף רווחיות באחד המבחנים של סעיף 62א, ולא שיעור המס שישלם בעל המניות.

על אילו חברות חל מנגנון ה־2%

המנגנון חל על חברה תושבת ישראל שנחשבת "חברת מעטים". בשפה פשוטה, זו בדרך כלל חברה פרטית שנשלטת בידי קבוצה קטנה: עד חמישה אנשים לפי כללי ספירה מיוחדים, שבהם קרובים, שותפים ונציגים מסוימים עשויים להיחשב כאדם אחד.

יש עוד שני חלקים להגדרה: החברה אינה "בת חברה" לפי התנאים שבחוק, ואין לציבור עניין ממשי בה. לכן לא נכון לקבוע לפי מספר בעלי המניות הרשום בלבד. בחברה שמוחזקת דרך חברות אחרות, בנאמנות, בשותפות או יחד עם בני משפחה, צריך לבדוק את שרשרת האחזקות.

חוזר רשות המסים 1/2026 מבהיר שאם התנאים התקיימו ביום כלשהו בשנת המס, החברה עשויה להיחשב חברת מעטים לכל אותה שנה.

איך מחשבים את המס של 2% בלי ללכת לאיבוד

החישוב המלא מופיע בטופס 1281 של רשות המסים ומתחיל מהרווחים הנצברים החייבים בתום השנה הקודמת. מהסכום הזה מפחיתים את הגבוה מבין שלושה "מגנים". מגן הוא פשוט סכום שהחוק משאיר מחוץ לחישוב.

המגן הראשון: עד 750,000 ₪

זהו סכום בסיסי שהחוק מאפשר להפחית. אבל אם אותו בעל שליטה שולט בכמה חברות מעטים, הסכום אינו ניתן אוטומטית במלואו לכל חברה. הוא מתחלק בין החברות שבשליטתו, אלא אם חברה מסוימת מוותרת על חלקה בהתאם לכללים.

המגן השני: הוצאות החברה

בודקים את ההוצאות המותרות בניכוי בשנת המס, מול ממוצע ההוצאות בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה, ולוקחים את הגבוה מביניהם. הרעיון הוא להשאיר בחברה מרווח שמתאים להיקף הפעילות השוטפת שלה.

לא כל הוצאה נכנסת לחישוב הזה. בין היתר, רכישה של נכסים שהחוק מגדיר "נכסים מיוחדים" אינה נכללת בהוצאות לצורך המגן.

המגן השלישי: נכסים שמשמשים את הפעילות

זהו חישוב המבוסס על העלות של נכסי החברה שמשרתים את העסק, לאחר הפחתות והתאמות שקובע החוק. לדוגמה, ציוד, מלאי או נכס שבו החברה עצמה פועלת עשויים להשפיע על המגן. לא מסתכלים בהכרח על מחיר השוק שלהם, והנוסחה כוללת גם התאמות להון, להלוואות מצדדים קשורים ולהחזקות בחברות אחרות.

מתוך שלושת המגנים משתמשים בגבוה ביותר — לא מחברים את שלושתם.

מהם "נכסים מיוחדים" ולמה זה משנה

החוק מונה נכסים שבדרך כלל אינם נחשבים השקעה ישירה בפעילות היצרנית של החברה. הרשימה כוללת, בין היתר, מזומן ופיקדונות, ניירות ערך ונכסים פיננסיים, הלוואות, נכסים בלתי מוחשיים שעיקר הכנסתם מתמלוגים וזכויות מסוימות במקרקעין.

גם כאן אין כלל אוטומטי. לדוגמה, משרד שבבעלות החברה ומשמש אותה עשוי לקבל יחס שונה מנכס שמושכר לצד שלישי. יתרת לקוחות רגילה מהפעילות השוטפת אינה בהכרח הלוואה, והוצאה ששולמה מראש עבור שירות שהוא חלק מהעסק אינה בהכרח נכס מיוחד.

לכן אמירה כמו "הכסף מיועד לעסק" אינה מספיקה לבדה, אבל גם עצם קיומו של מזומן בחשבון אינו מוכיח שכל הסכום חייב ב־2%. צריך לבצע את כל החישוב.

דוגמה פשוטה למס של 2%

נניח שלחברה יש 2,000,000 ₪ של רווחים נצברים חייבים בסוף השנה הקודמת. לאחר בדיקת שלושת המגנים, הגבוה שבהם הוא 1,200,000 ₪. לכן הרווחים העודפים הם 800,000 ₪.

אם החברה חילקה במהלך השנה דיבידנד של 100,000 ₪, ואינה עומדת באחת החלופות שמונעות את המס כולו, הבסיס לתוספת המס יהיה 700,000 ₪. תוספת המס בדוגמה תהיה 14,000 ₪ — שהם 2% מהבסיס.

זו דוגמה להמחשה בלבד. במציאות צריך לבדוק גם רווחים פטורים, רווחים שכבר יוחסו לבעלי מניות, הפסדים, חברות קשורות, סוגי הנכסים והוראות מעבר.

תוספת המס אינה מותרת כהוצאה לצורך חישוב ההכנסה החייבת, והיא עשויה לחזור גם בשנים הבאות אם עדיין נשארים רווחים עודפים. לכן החלטה לשלם 2% השנה אינה בהכרח סוף הבדיקה.

מתי אפשר לא לשלם את תוספת ה־2%

החוק קובע כמה מצבים שבהם לא תשולם התוספת באותה שנת מס:

• הפסד משמעותי: ההפסד השוטף נטו של החברה גבוה מ־10% מהרווחים הנצברים שהיו בסוף השנה הקודמת.
• חלוקה מתוך הרווחים העודפים: החברה חילקה דיבידנד ששולם מס בשל חלוקתו, בסכום העולה על 50% מהרווחים העודפים שהיו בסוף השנה הקודמת.
• חלוקה מתוך כלל הרווחים הנצברים: החברה חילקה דיבידנד ששולם מס בשל חלוקתו, בשיעור של 6% לפחות מהרווחים הנצברים שהיו בסוף השנה הקודמת.

אלה חלופות, לא הוראה גורפת לחלק דיבידנד. חלוקת דיבידנד יוצרת מס אצל בעל המניות, ולעיתים גם מס נוסף לפי נתוניו. לכן צריך להשוות בין תשלום 2%, חלוקה, השקעה עסקית ושילוב ביניהם — ולא לבחור לפי האחוז שנראה נמוך יותר.

ומה לגבי מסלול 20% והחלוקה של 5%

כאן קל במיוחד להתבלבל בין הוראה זמנית לכלל קבוע.

החלוקה בשיעור 5% הייתה הקלה מיוחדת לשנת 2025 בלבד. נכון לשנת 2026 אי אפשר להסתמך עליה כתחליף לחלופת ה־6%.

לעומת זאת, עד שנת 2030 קיימת הוראת מעבר נפרדת לחברות שהיו להן רווחים עודפים עוד לפני 1 בינואר 2025. בתנאים מסוימים, חלוקה של 20% לפחות מיתרת הרווחים הישנים עשויה להגן על אותו חלק מפני תוספת ה־2% באותה שנה.

ה־20% אינם מסלול כללי לכל רווחי החברה. הם מתייחסים ליתרה שהוגדרה ליום כניסת החוק, ויש גם תנאים הנוגעים לרווחים שנצברו משנת 2025 ואילך. חברה שלא עמדה בתנאי החלוקה בשנה מסוימת עלולה לאבד את ההגנה באותה שנה. לכן צריך להפריד בחישוב בין הרווחים הישנים לרווחים החדשים.

המנגנון השני: מה קורה כשהרווחיות גבוהה מ־25%

סעיף 62א עוסק, בין היתר, בחברות פרטיות שההכנסה שלהן נשענת במידה רבה על העבודה האישית של בעלי המניות: ידע, ייעוץ, ניהול, מקצוע או שירות שבעל המניות הפעיל מספק.

אם ההכנסה מאותה פעילות נמוכה מ־30 מיליון ₪ כפול מספר בעלי השליטה, ושיעור הרווחיות מאותה פעילות עולה על 25%, חלק מההכנסה החייבת עשוי להיות מיוחס לבעל המניות הפעיל לפי חלקו בזכויות לרווחים.

במילים פשוטות: החוק משאיר לחברה רווחיות בסיסית של 25% מאותה פעילות, בכפוף להתאמות. החלק שמעליה עשוי לעבור לחישוב האישי של בעל המניות כהכנסה מעסק או ממשלח יד. לא צריך שהכסף יימשך בפועל כדי שהייחוס יתרחש.

דוגמה פשוטה למבחן ה־25%

נניח שחברת שירותים הכניסה 1,000,000 ₪ מפעילות שמבוססת על עבודתו של בעל המניות, ולאחר ההוצאות הרלוונטיות נותרה לה הכנסה חייבת של 400,000 ₪. שיעור הרווחיות הוא 40%.

בדוגמה פשוטה, בלי תשלומים לחברות קשורות ובלי התאמות נוספות, 25% מההכנסה הם 250,000 ₪. ההפרש — 150,000 ₪ — עשוי להיות מיוחס לבעל המניות הפעיל כהכנסה אישית, אם כל תנאי הסעיף מתקיימים.

זה אינו חישוב מס סופי. שיעור המס של בעל המניות תלוי בכלל הכנסותיו ובנתוניו האישיים, והחוק כולל חריגים וכללי חישוב נוספים. רשות המסים מפעילה סימולטור ייעודי לסעיפים 62א(א1), 62א(א2) ו־62א(א3), אך גם תוצאת הסימולטור תלויה בכך שהנתונים והסיווגים שהוזנו נכונים.

יש בסעיף 62א עוד שני מצבים שכדאי להכיר

מבחן הרווחיות של 25% הוא רק חלק מהסעיף.

כאשר חלקה של חברת מעטים בהכנסות שותפות נמוך מ־10%, והכנסת השותפות נובעת מעבודתו האישית של בעל השליטה, החוק עשוי לייחס לבעל השליטה 55% מההכנסה החייבת שיוחסה לחברה מהשותפות, לאחר התאמות.

בנוסף, כאשר חברת מעטים מקבלת דיבידנד מחברה אחרת, ובעל השליטה בחברת המעטים פעיל בחברה שחילקה את הדיבידנד, 55% מהדיבידנד עשויים להיות מיוחסים אליו בתנאים שקובע החוק — בין היתר כאשר חברת המעטים אינה בעלת שליטה בחברה המחלקת.

המצבים האלה פחות נפוצים, אבל הם חשובים בחברות החזקה, בשותפויות מקצועיות ובמבנים שבהם בעל החברה עובד בפועל בחברה אחרת.

750,000 ₪ מופיעים פעמיים — ולא באותה משמעות

זו אחת הנקודות שמייצרות הכי הרבה טעויות.

בחישוב תוספת ה־2%, סכום של עד 750,000 ₪ הוא אחד משלושת המגנים. הוא אינו בהכרח המגן שנבחר, והוא מתחלק בין כמה חברות מעטים שבשליטת אותו אדם.

במבחן הרווחיות לפי סעיף 62א יש חריגים אחרים שבוחנים, בין היתר, אם הרווחים הנצברים אינם עולים על 750,000 ₪ ומהן ההחזקות של בעלי השליטה בחברות נוספות. זה אינו פטור אוטומטי לכל חברה שמתחת לסכום. אותו מספר מופיע בשני מקומות, אבל החישוב והתנאים שונים.

האם חברה יכולה להיכנס לשני המנגנונים יחד

כן. חברה יכולה להיות גם בעלת רווחיות שוטפת גבוהה מפעילות אישית וגם בעלת רווחים שנצברו משנים קודמות. לכן צריך לבצע את שתי הבדיקות.

עם זאת, החוק כולל התאמות כדי שרווח שכבר יוחס לבעל מניות לפי סעיף 62א לא יישאר במלואו גם בבסיס הרווחים הנצברים לצורך תוספת ה־2%. זו עוד סיבה לא לחשב כל מנגנון בקובץ נפרד בלי לחבר בין התוצאות.

מה קורה כשבעלת המניות היא חברה אחרת

בחברת החזקה או בשרשרת חברות, דיבידנד שעובר מחברה ישראלית אחת לאחרת אינו תמיד נחשב אוטומטית "דיבידנד ששולם מס בשל חלוקתו" לצורך חלופות ה־6% וה־50%.

תקנות שפורסמו בשנת 2025 וחוזר רשות המסים 2/2026 קובעים מנגנונים מיוחדים למצבים כאלה. לעיתים נדרש תשלום מס בחברה המחלקת או המשך חלוקה לבעל המניות הסופי. לכן בחברה שמוחזקת דרך חברה אחרת צריך לבדוק את כל השרשרת לפני שמכריזים שחלוקה עמדה בתנאי החוק.

שש טעויות שחוזרות אצל בעלי חברות

מניחים ש־2% חלים על כל הכסף בבנק

המס חל על רווחים עודפים לאחר חישוב מלא, ולא על יתרת הבנק. ייתכן שבחברה יש מזומן רב אך מגן ההוצאות גבוה; וייתכן שהיתרה בבנק נמוכה, אך לחברה יש נכסים מיוחדים אחרים.

מתייחסים ל־750,000 ₪ כפטור קבוע

זהו מגן אחד מתוך שלושה, והוא עשוי להתחלק בין חברות. בסעיף 62א אותו סכום מופיע בהקשר אחר ובתנאים אחרים.

מחלקים דיבידנד רק כדי "לחסוך 2%"

חלוקה עשויה ליצור מס גבוה בהרבה אצל בעל המניות. לפעמים היא נכונה, אבל ההשוואה צריכה לכלול את המס הכולל, את צורכי המזומן ואת התוכנית העסקית.

בודקים רק את הרווחים שנצברו ומתעלמים מהרווח השוטף

גם אם לא נוצרת תוספת של 2%, מבחן הרווחיות לפי סעיף 62א עשוי לייחס הכנסה לבעל המניות באותה שנה.

מחכים לדוח השנתי

הדוח מספר מה כבר קרה. חלוקת דיבידנד, השקעה, תכנון תזרים ותיעוד של שימוש עסקי בכסף דורשים בדיקה במהלך השנה. החלטה שמתקבלת אחרי סוף השנה לא תמיד יכולה לשנות את התוצאה.

מסתמכים על אחוז אחד בלי לבדוק את מקור הרווח

6%, 20%, 25%, 50% ו־2% שייכים לבסיסים ולתקופות שונים. שימוש באחוז הנכון על הסכום הלא נכון עדיין נותן תשובה שגויה.

מה כדאי לבדוק בחברה במהלך 2026

• יתרת הרווחים הנצברים בסוף 2024 ובסוף 2025, וההפרדה בין רווחים ישנים לחדשים.
• הרווחים לצורכי מס מול העודפים בדוחות הכספיים.
• הרווח הצפוי בשנת 2026 ושיעור הרווחיות בכל סוג פעילות.
• הוצאות החברה בשנת 2026 ובשנתיים שקדמו לה.
• מזומן, פיקדונות, ניירות ערך, הלוואות, מקרקעין ונכסים שמשמשים בפועל את הפעילות.
• חלוקות דיבידנד שבוצעו והמס ששולם בגינן.
• מבנה האחזקות, חברות נוספות, שותפויות ובני משפחה שמעורבים בשליטה.
• צורכי המזומן הצפויים לשכר, ספקים, מסים, השקעות והתרחבות.

הבדיקה אינה מסתיימת בשאלה מה המס הנמוך ביותר השנה. צריך להבין גם כמה כסף יישאר בחברה, האם היא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, ומה צפוי לקרות בשנים הבאות אם הרווחים לא יחולקו.

שאלות נפוצות על רווחים כלואים

מה הם רווחים כלואים בחברה?

בשימוש הנפוץ כיום, אלה רווחים שהחברה הפיקה ושילמה עליהם מס חברות, אך עדיין לא חילקה לבעלי המניות. לצורך החוק לא מסתפקים ביתרת העודפים בדוחות, אלא מבצעים חישוב שמביא בחשבון גם נתוני מס, הפסדים, רווחים פטורים וייחוסים קודמים.

האם כל חברה פרטית חייבת במס נוסף של 2%?

לא. תחילה צריך שהחברה תהיה תושבת ישראל ותיחשב חברת מעטים. לאחר מכן צריך לחשב אם קיימים רווחים עודפים אחרי המגנים וההתאמות, ולבדוק אם חל אחד המצבים שמונעים את המס באותה שנה.

האם המס של 2% חל על כל הרווחים הנצברים?

לא. הוא חל על הסכום שנותר לאחר הפחתת רווחים פטורים, המגן הגבוה מבין שלושת המגנים, דיבידנד שחולק והתאמות נוספות.

האם חייבים לחלק 6% בכל שנה?

לא. חלוקת 6% היא אחת החלופות שיכולות למנוע את תוספת ה־2% באותה שנה. אפשר לבחור לשלם את התוספת, לעמוד בחלופה אחרת או להגיע לתוצאה שאין בה רווחים עודפים. ההחלטה צריכה להתבסס על השוואת מס ותזרים.

האם חלוקה של 5% מספיקה בשנת 2026?

לא לפי ההקלה שהייתה בשנת 2025. מסלול ה־5% היה הוראת מעבר לשנת 2025 בלבד. בשנת 2026 החלופה הקבועה מתייחסת לחלוקה של 6% לפחות, לצד החלופות האחרות והוראות המעבר הרלוונטיות.

האם מסלול 20% עדיין קיים?

כן, בתנאים מסוימים ועד שנת 2030, אבל רק לגבי היתרה הרלוונטית של רווחים שהיו קיימים לפני כניסת החוק. הוא כולל תנאים נוספים ואינו תחליף כללי לחלוקת 6% מכלל הרווחים.

אם הכסף נשאר בחברה לצורך השקעה עתידית, האם אין מס?

לא בהכרח. נכסים והוצאות שמשרתים את הפעילות יכולים להגדיל את המגנים, אבל כוונה עתידית שלא קיבלה ביטוי בנתונים אינה מספיקה. צריך לבדוק את סוג הנכס, מטרת השימוש והחישוב בסוף שנת המס.

האם רווחיות של 25% פירושה מס של 25%?

לא. 25% הוא סף רווחיות במבחן של סעיף 62א. אם התנאים מתקיימים, החלק המחושב מעל בסיס הרווחיות עשוי להיות מיוחס לבעל המניות ולהתחייב לפי כללי המס האישיים שלו.

האם בעל מניות חייב למשוך את הכסף כדי שסעיף 62א יחול?

לא. הסעיף יכול לייחס את ההכנסה לבעל המניות לצורכי מס גם כאשר הכסף נשאר בחברה. בהמשך יש כללים שמונעים חיוב כפול כאשר סכום שכבר יוחס מחולק בפועל.

מתי מדווחים ומשלמים את תוספת המס?

תוספת המס מדווחת במסגרת דוח החברה, באמצעות הנספח המתאים. לפי חוזר רשות המסים המעודכן, התשלום קשור למועד הגשת דוח החברה או לתום השנה שלאחר שנת המס — לפי המועד המוקדם, ובהתחשב בארכות למייצג. לחלוקת דיבידנד יש גם מועדי ניכוי ודיווח נפרדים, ולכן לא כדאי להמתין למועד הגשת הדוח כדי להתחיל את הבדיקה.

האם יש לרשות המסים כלי חישוב?

כן. רשות המסים פרסמה סימולטור לסעיפים 62א(א1), 62א(א2) ו־62א(א3), וטופס 1281 כולל את מבנה החישוב של תוספת ה־2%. הכלים מסייעים בחישוב, אך אינם מחליפים בדיקה של סיווג ההכנסה, הנכסים, ההוצאות ומבנה האחזקות.

השורה התחתונה

רווחים כלואים אינם בעיה שפותרים באמצעות אחוז אחד. צריך לחבר בין דוחות החברה, נתוני המס, הפעילות בפועל, הנכסים, מבנה האחזקות והתזרים האישי של בעלי המניות.

הבדיקה הנכונה מתבצעת במהלך השנה: מחשבים את תוספת ה־2%, בודקים את סעיף 62א, משווים חלוקה מול השארת הכסף בחברה ומתכננים את הצעד הבא בלי לפגוע בפעילות. לפעמים נכון לחלק, לפעמים נכון לשלם את התוספת, ולפעמים החישוב המלא מראה שאין חיוב בכלל.

אם הנתונים לא נותנים תשובה ברורה — זו לא סיבה לנחש. זו בדיוק הסיבה לעבור על החברה באופן פרטני לפני שמקבלים החלטה.

הכללים, השיעורים והוראות המעבר במאמר נבדקו לפי המקורות הזמינים ביום 2 באוגוסט 2026. המידע נועד להסבר כללי ואינו מחליף חישוב פרטני, בדיקת הוראות הדין או ייעוץ המתאים לנתוני החברה ובעלי מניותיה.

מקורות רשמיים להרחבה

• הכנסת — חוק מיסוי רווחים לא מחולקים, תיקון 277 לפקודת מס הכנסה
• רשות המסים — עדכון מס' 1 לחוזר מס הכנסה 7/2025, מיום 8 בפברואר 2026 (PDF)
• רשות המסים — חוזרים ונהלים במס הכנסה, לרבות חוזרים 1/2026 ו־2/2026
• רשות המסים — טופס 1281: דיווח בהתאם לסעיף 81א וחישוב תוספת המס
• רשות המסים — סימולטור לחישוב ייחוס הכנסה לפי סעיפים 62א(א1), 62א(א2) ו־62א(א3)
• רשות המסים — דוח שנתי לחברות והנספחים הרלוונטיים
• הכנסת — הודעה על אישור החוק והסבר על מטרתו